<h1>שו"ת הרשב"א ח"ב סימן רנ"ג, מיוחסות סימן י"ט</h1>
<h2>דף כג.</h2>
ועוד ראיה דלעולם לפרעון ולקנוניא חיישינן ואפילו בשלא נפל, דהא אשכחן האי חששא דפרעון וקנוניא אפילו שלא במקום ריעות נפילה, דאמרינן בשלהי גט פשוט [ב"ב קע"ד ע"ב] אמר רב הונא שכיב מרע שהקדיש כל נכסיו ואמר מנה לפלוני בידי נאמן חזקה אין אדם עושה קנוניא על ההקדש, ודוקא על ההקדש ובשעת מיתה כדאמרינן עלה בערכין [כ"ג ע"א] שאין אדם חוטא ולא לו, הא שלא בשעת מיתה חוטא הוא ועושה קנוניא לצורך עצמו ואפילו לגבי הקדש, ואי נמי אפילו בשעת מיתה לגבי הדיוט, ואף על פי ששטר חוב יוצא מתחת יד מלוה ואפילו במקוים חיישינן לקנוניא מועטת כזו שאינו בא אלא לפטרו מידי שבועת הבא ליפרע מנכסים משועבדין כדאוקימנא לה לההיא דרב הונא בפרק גט פשוט [ב"ב קע"ה ע"א], וכל שכן בזו שיש לחוש לקנוניא שאין שטר החוב יוצא מתחת ידו, אלמא בכל מקום דאיכא למיחש לקנונייא חיישינן אפילו שלא במקום נפילה, וזו ראיה שאין עליה תשובה.
